סבתא היא בעצם המתנה. לילדים ובעיקר לנו ההורים.
אני זוכרת את הבית של סבתא שלי כמקום שהכי אהבתי להיות בו. היא גרה בבית קטן בקיבוץ תל יוסף ובכל הזדמנות שהתאפשר היינו נוסעים אליה. תמיד היה לי נעים שם, אצל סבתא שלי, מקום מפגש לבני דודים (ובמקרה של המשפחה שלי הבני בני דודים), תמיד היה אצלה שוקולד פרה וגבינה משולשת, היתה לה אמבטיה וטלוויזיה שבקושי עובדת.
המסרגות שלה עבדו בקצב מסחרר והחברות מהקיבוץ היו מגיעות לקבל הדרכות. עין ועוד עין וביחד למפה או לוילון. כמה ניסיונות ללמד אותי שלא עלו יפה, סבלנות לא היתה לי למלאכות ארוכות, אבל לשבת ולהסתכל עליה יכלתי עוד ועוד.
היה אצלה חופש משכר, קבלה והכלה שאין כמוה, סבתא כמו שסבתא צריכה להיות בלב.
היום כשמבקשים ממני לעצב ולהדפיס מתנה לסבתא,
עולה בי געגוע לסבתא פפקה ועולה בי גם תחושת היצירה, חדוות היצירה, עם בסריגה או בהדפסה היצירה היא יצירה.
סבתות אוהבות נכדים, מוכנות להסתכל עליהם כל היום, גדלים ומתפתחים.
מתנה אישית לסבתא עם תמונה והקדשה מהנכדים זו מתנה מוצלחת ומשמחת.